הסכמי אוסלו, ובפרט סעיף 12 להסכם אוסלו ב', הגדירו כי המועצה הפלסטינית תקים כוח משטרה חזק לצורך שמירת סדר ציבורי וביטחון פנים, וכי מנגנונים אלה יצוידו בעיקר בנשק קל לצורכי שיטור ואכיפת חוק בשטחים שנמסרו לשליטת הרשות הפלסטינית. ישראל דרשה באופן עקבי שהרשות תישאר מפורזת, ללא צבא סדיר ונשק כבד. למרות זאת, דיווחים עדכניים, כולל תחקיר של תנועת רגבים ממרץ 2026, מצביעים על כך שהרשות הפלסטינית בנתה כוח צבאי התקפי בלב יהודה ושומרון, המונה למעלה מ-60 אלף חמושים – פי שלושה מהמספר שנקבע בהסכמי אוסלו. כוח זה מחזיק בנשק ואמצעי לחימה התקפיים, כגון מטולים, מקלעים ורכבים משוריינים, ועובר הכשרות צבאיות מתקדמות. חבר הכנסת אושר שקלים אף הזהיר ב-23 במרץ 2026 כי מציאות זו עומדת בסתירה חזיתית להסכמי אוסלו וכי היא מחייבת בחינה מיידית של תפיסת הביטחון. עדויות אלה תומכות בכך שהסעיפים המגבילים את תנועתם וחימושם של שוטרים פלסטינים מופרים באופן בוטה על ידי רכבים חמושים של מנגנוני הרשות הנעים בצירים.