הטענה מורכבת משני חלקים: קיומן של הטבות ליישובים מאוימים בצפון ובדרום, והדרת יישובים ביהודה ושומרון מ'כל' ההטבות הללו מסיבות פוליטיות. ראשית, אכן קיימות הטבות משמעותיות ליישובים בדרום ובצפון, במיוחד אלו הסמוכים לגבול, בעקבות מלחמת 'חרבות ברזל', כולל מענקים והקלות במס (למשל, זיכוי של 7% ממס הכנסה, עם אפשרות לתוספת ל-14% לזכאים קיימים, שהוארכו עד סוף 2029). באשר ליישובים ביהודה ושומרון, הם לא נכללו באופן אוטומטי באותן תוכניות סיוע כלליות שהוקצו ליישובי קו העימות בצפון ובדרום לאחר המלחמה. עם זאת, טענת ההדרה מ'כל' ההטבות אינה מדויקת, שכן יישובים מסוימים ביהודה ושומרון כבר נהנים מהטבות מס מכוח קריטריונים קיימים בפקודת מס הכנסה (כגון קריטריון חברתי-כלכלי, סמיכות לגבול ופריפריאליות). בנוסף, מתקיים הליך חקיקה ספציפי, שיזם ח"כ צבי סוכות, להענקת הטבות מס ליישובים מאוימים ביהודה ושומרון על בסיס קריטריון של איום ביטחוני (דירוג איום 2 עד 5 על ידי פיקוד המרכז). הצעת חוק זו אושרה בקריאה ראשונה בכנסת במרץ 2026 ועברה דיונים בוועדת הכספים במאי 2026. עלותה מוערכת בכ-80 מיליון ש"ח בשנה ותחול על עשרות אלפי תושבים ב-38 יישובים. הקשר הפוליטי של הטענה והחקיקה נתמך היטב. הצעת החוק של סוכות נתפסת כחלק מ'כלכלת בחירות' ו'דיל פוליטי' מצד שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', ועלתה ביקורת רבה מהייעוץ המשפטי של הכנסת, משרד האוצר ומשרד המשפטים, שהצביעו על קשיים מהותיים בהצעה, כולל פגיעה בעקרון השוויון, העדר שקיפות, וסתירה לתכלית המקורית של הטבות מס. חברי כנסת חרדים אף מחו על החרגת יישובים חרדיים ביהודה ושומרון מההטבות המוצעות, דבר המדגיש את המאבק הפוליטי סביב הקריטריונים. לסיכום, בעוד שההבחנה בין סוגי ההטבות והכללת יישובי הצפון והדרום לעומת יהודה ושומרון קיימת, הטענה ליישובים ביהודה ושומרון 'הודרו מכל' ההטבות היא הגזמה. הקשר הפוליטי בולט הן בהדרתם מתוכניות סיוע מסוימות והן בקידום חוק ספציפי עבורם. לכן, הטענה היא 'חצי אמת'.