מוסדות פטור (המכונים בעיקר תלמודי תורה לבנים) בישראל מחויבים על פי חוק ללמד לפחות 55% מתוכנית הליבה, הכוללת מקצועות יסוד כמו מתמטיקה, אנגלית ועברית, וזאת כתנאי לקבלת תקצוב מהמדינה. מכאן שישנה ציפייה רשמית ואף התחייבות, לפחות באופן פורמלי, מצד מוסדות אלו ללמד את מקצועות הליבה. אולם, למרות החובה החוקית, דו"חות רבים של משרד החינוך, עתירות לבג"ץ ופרסומים בתקשורת מצביעים על כך שבפועל, חלק ניכר ממוסדות הפטור אינם עומדים בדרישה זו ואינם מלמדים את מקצועות הליבה, או מלמדים אותם בהיקף נמוך משמעותית, בפרט אנגלית ומתמטיקה. הטענה של הפוליטיקאי שמוסדות אלה 'אפילו לא מנסים לשקר שהם מלמדים ליבה' היא מוגזמת, שכן קיומה של החובה החוקית והקישור שלה לתקציבים יוצר מצג כלשהו של עמידה בדרישות. המצב בפועל הוא של אי-אכיפה ואי-עמידה בדרישות, ולא של העדר מוחלט של 'ניסיון לשקר' או היעדר כל מחויבות פורמלית. הממשלה ומשרד החינוך אף יזמו תוכניות לעידוד לימודי ליבה במוסדות אלה ומאיימים בשלילת רישיונות למי שלא עומד בהן, מה שמעיד על קיומה של דרישה רשמית.