הטענה של אלעזר שטרן לפיה נאמר כי אם חוק הגיוס יעבור, 'בשום מקרה לא ייגעו בשום מישהו שלומד תורה' אינה משקפת את המציאות העובדתית של הדיונים והצעות החוק סביב חוק הגיוס. הצעות החוק השונות, כולל אלו הנתמכות על ידי מפלגות חרדיות, עוסקות בהסדרת מעמדם של תלמידי ישיבות באופן שמגדיר תנאים לדחייה או פטור מגיוס, ולא בהבטחה גורפת שלא ייגעו באיש. לדוגמה, טיוטות שונות לחוק הגיוס מציעות יעדי גיוס, הגדרת זכאים לפטור או דחייה, ואף סנקציות אישיות ומוסדיות על מי שלא יתגייס או על ישיבות שלא יעמדו ביעדים. סנקציות אלו יכולות לכלול איסור הוצאת רישיון נהיגה, שלילת מלגות ואיסור יציאה מהארץ עד גיל פטור, מה שסותר באופן מובהק את הטענה שלא 'ייגעו' באיש. אלעזר שטרן עצמו, עמדתו המוצהרת היא בעד מודל של מכסות וסנקציות, ונגד פטור גורף. לכן, לא ניתן לטעון כי יש הבטחה ש'בשום מקרה לא ייגעו' בלומדי תורה, שכן מנגנוני ההסדרה השונים עשויים להשפיע ולחול עליהם.