קיימת הסכמה רחבה במשפט הבין-לאומי על מגמה עולמית לביטול עונש המוות, והזכות לחיים נחשבת לזכות יסוד. ועדת זכויות האדם של האו"ם קבעה כי מדינות שביטלו את עונש המוות, כמו ישראל שעשתה זאת עבור רצח אזרחי בשנת 1954, אינן רשאיות להחזירו. השבת עונש המוות, במיוחד בהקשר של חוק עונש המוות למחבלים שאושר במרץ 2026, סותרת את התחייבויותיה של ישראל לפי האמנה הבין-לאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות. כמו כן, גורמים פלסטיניים וירדניים, כמו גם ארגוני זכויות אדם, רואים בחוק זה הפרה בוטה של המשפט הבין-לאומי ההומניטרי, ובמיוחד את אמנת ז'נבה הרביעית, העוסקת בהגנה על אוכלוסייה אזרחית תחת כיבוש. מומחים משפטיים וגורמים במערכת הביטחון והמדינה בישראל, כולל המכון הישראלי לדמוקרטיה, היועץ המשפטי לממשלה ומשרד החוץ, הביעו בעבר התנגדות לחוק עונש מוות למחבלים, בטענה שהוא יגרום נזק מדיני כבד ויחשוף את ישראל לביקורת בין-לאומית קשה. האגודה לזכויות האזרח עתרה לבג"ץ נגד החוק, בטענה שהוא פוגע בזכויות יסוד ועומד בסתירה לאמנות בין-לאומיות שישראל מחויבת להן.