חוק שירות הביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו–1986, הוא החוק המרכזי המסדיר את חובת השירות הצבאי בישראל. בעוד שהחוק קובע עקרונית חובת גיוס לגברים ולנשים כאחד מגיל 18, הוא כולל שורה ארוכה של פטורים משירות ביטחון, המונעים את גיוסם של 'כולם'. הפטורים כוללים, בין היתר: נשים דתיות, שמצהירות כי טעמים של הכרה דתית מונעים מהן לשרת, שומרות כשרות ואינן נוסעות בשבת, או שהן באות מ'הווי משפחתי דתי'. נשים נשואות, הרות או אימהות, הפטורות מחובת גיוס. אזרחים ואזרחיות שמקבלים פטור מטעמי בריאות פיזית או נפשית (פרופיל 21). פטור על רקע 'אי התאמה' לשירות צבאי. פטור מטעמי מצפון (פציפיזם). כמו כן, החוק ככלל אינו חל על ערביי ישראל ובני מיעוטים שונים (למעט גברים דרוזים וצ'רקסיים), והם פטורים מגיוס חובה אלא אם כן הם מתנדבים. בנוסף, סוגיית גיוס בני הישיבות החרדים היא נושא פוליטי ומשפטי מתמשך, כאשר בפועל רבים מהם מקבלים פטור או דחיית שירות. לפיכך, הטענה שחוק הגיוס מחייב את 'כולן וכולם' להתגייס אינה מדויקת ומתעלמת מהיקף הפטורים הרחב שקיים בחוק ובמדיניות הגיוס בפועל.