החלק הראשון בטענה של אלעזר שטרן, המתאר את המצב הקיים, נכון: השירות הלאומי-אזרחי בישראל אכן מאפשר התנדבות במגוון רחב של תחומים אזרחיים (כגון חינוך, בריאות ורווחה) לצד מסגרות ביטחוניות. עם זאת, החלק השני בטענה, לפיו חבר הכנסת בועז ביסמוט יעביר חוק שיגביל את השירות הלאומי-אזרחי ל'רק בגופי ביטחון', אינו מדויק. טיוטות ודיונים סביב הצעות החוק של ביסמוט בנושא גיוס חרדים מדברות על הגדלת יעדי הגיוס השנתיים ועל הרחבת האפשרות לשירות לאומי-ביטחוני. עם זאת, הצעות אלו גם מציינות כי שירות אזרחי-לאומי (שאינו בהכרח ביטחוני) ייחשב כחלק אינטגרלי ממכסת הגיוס. כלומר, אין כוונה מוצהרת או סעיף בהצעות החוק שיתיר שירות *רק* בגופי ביטחון ויבטל את כלל המסלולים האזרחיים הקיימים. לגבי הטענה שצה"ל כבר מגייס לגופים אלו: צה"ל אכן מפעיל מסלול 'שח"ם' (שירות חובה במשטרה) בו חיילים משרתים במשטרת ישראל כחלק משירותם הצבאי. לגבי השב"כ והמוסד, גופים אלו מציעים מסלולי שירות לאומי, ורבים ממתנדבי השירות הלאומי בהם ממשיכים לתעסוקה בארגונים אלו. עם זאת, המונח 'מגייס אליהם' פחות מדויק בהקשר של גיוס ישיר לשירות חובה בתוך השב"כ והמוסד כחלק מצה"ל, בהשוואה למסלול 'שח"ם' במשטרה. הטענה המרכזית של שטרן לגבי ההגבלה הבלעדית של השירות הלאומי-אזרחי לגופי ביטחון בלבד, כחלק מהצעת חוק של ביסמוט, היא שגויה, שכן שירותים אזרחיים עדיין נכללים באפשרויות השירות.