לפני חקיקת הוראות שעה כמו תיקון מספר 14 לחוק השידורים (2015), שהחילה חובה על פלטפורמות רב-ערוציות (כמו HOT ו-YES) להפיץ ערוצים ייעודיים (המכונים לעיתים גם 'ערוצים זעירים'), המצב החוקי לא העניק לערוצים הזעירים את 'הבחירה' לבקש ולהבטיח את הפצתם. ההפצה הייתה תלויה במשא ומתן מסחרי ובהחלטות של הפלטפורמות המשדרות, שהחזיקו בכוח שוק משמעותי. הוראות השעה נועדו לשנות מצב זה, ולהעניק לערוצים הקטנים יותר ודאות וזכות להפצה, דבר המעיד כי זכות כזו לא הייתה קיימת קודם לכן באופן שיצר 'בחירה' עבורם.