החוק "הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, התש"ן-1990", בפרק ה'1 העוסק בהפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות, קובע מפורשות את החובות המוזכרות בטענה. סעיף 37יד(א) לחוק מטיל חובה על גוף שידורים ציבורי (כגון תאגיד השידור הישראלי), ערוץ הכנסת ובעלי רישיון לשידורי טלוויזיה (כמו קשת ורשת) להפיץ את שידוריהם דרך המערך המרכזי לשידור דיגיטלי קרקעי. סעיף 37טז(א) קובע כי גופים אלה ישלמו לרשות השנייה דמי הפצה בתמורה לכך.