טענתו של שלמה קרעי מתייחסת ככל הנראה לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד-1954. חוק זה, מיום 1954, מגדיר 'מסתנן' כאדם שנכנס לישראל שלא כחוק והוא אזרח או נתין של מספר מדינות, ביניהן מצרים וירדן. למרות חתימת הסכמי שלום עם מצרים (1979) וירדן (1994), שמות המדינות הללו נותרו מפורשות בחוק המקורי, והן לא הוסרו ממנו. עם זאת, החוק אינו משתמש במילה המפורשת 'מדינת אויב' לגבי מצרים וירדן, אלא מפרט אותן כמקורות פוטנציאליים להסתננות, לצד 'כל ארץ ערבית אחרת המצויה במצב מלחמה עם ישראל'. יש להבחין בכך שבפקודת המסחר עם האויב, 1939, שבה המונח 'מדינת אויב' מקבל את משמעותו המרכזית, מצרים וירדן אינן מוגדרות עוד כמדינות אויב. לכן, בעוד שהחוק משנת 1954 מציג אותן בהקשר ביטחוני-עוין לצרכי מניעת הסתננות, ההגדרה הכללית כ'מדינת אויב' אינה חלה עליהן בהקשרים משפטיים רחבים יותר.