הטענה של שמחה רוטמן נכונה. חוק מיסוי מקרקעין בישראל כולל מגוון כללים המבוססים על פרקי זמן של 18 ו-24 חודשים, המשפיעים על חבויות מס שבח ומס רכישה. לדוגמה, בתחום מס רכישה, רוכש דירה חליפית (דירה יחידה) שמוכר את דירתו הישנה חייב למכור אותה בדרך כלל תוך 18 חודשים (ובמקרים מסוימים, כמו רכישה מקבלן כשהדירה עדיין לא מוכנה לאכלוס או במקרה של דירה מושכרת בשכירות מוגנת, עד 24 חודשים) מיום רכישת הדירה החדשה, על מנת ליהנות משיעור מס רכישה מופחת. אי-עמידה במועדים אלו גוררת תשלום מס רכישה מלא. בתחום מס שבח, תקופת 18 חודשים רלוונטית גם היא, למשל כתקופת מינימום להחזקת דירה יחידה על מנת ליהנות מפטור ממס שבח במכירתה, או בהתייחס לתקופה שבה לא נמכרה דירה אחרת בפטור כדי לזכות בפטור על דירה יחידה. ההתייחסות ל"לא מוכר במועד" מתיישרת עם כללים אלו, שכן עמידה או אי-עמידה במועדים הללו קובעת את שיעור המס שישולם או את הזכאות לפטורים שונים.