הטענה של מאי גולן מתייחסת באופן חלקי למנגנון שיפוי קיים. במסגרת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 238 והוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד-2023, נקבע מנגנון זמני (סעיף 271א1) המעניק תגמול *נוסף* למעסיקים. לפי תיקון זה, מעסיק שאינו מעסיק ציבורי, והוא מעסיק עד עשרים עובדים לכל היותר, זכאי לתגמול נוסף בשיעור של 20% מסכום ההכנסה היומית של העובד כפול מספר ימי המילואים, אם העובד שירת 30 ימי מילואים ומעלה בתקופה מסוימת (במקור מ-7.10.2023 ועד 31.12.2023, ולאחר מכן הוארך). השיפוי הסטנדרטי למעסיקים בגין שירות מילואים עומד על 100% משכר העובד (עד תקרה). הטענה נכונה לגבי שיעור ה-20% וסוג המעסיק ("שאינו מעסיק ציבורי"), אך היא מטעה בכך שהיא אינה מציינת שמדובר בתגמול *נוסף*, ושהוא מוגבל לעסקים קטנים (עד 20 עובדים) ולתנאי שירות מילואים ממושך ובתקופה מסוימת. העובדה שהטענה מתארת זאת כמנגנון כללי ללא התנאים המהותיים הופכת אותה לחצי אמת.