הטענה כי 'אפשר להגיש כתב אישום עם בקשת ארכה לתעודת חיסיון' מטעה באופן מהותי. אכן קיימת בדין הישראלי 'תעודת חיסיון' (לפי פקודת הראיות, סעיף 44) אשר מונפקת על ידי שר כדי למנוע חשיפת מידע או מסמכים בבית משפט (מטעמי ביטחון המדינה או אינטרס ציבורי), ותוקפה של תעודה כזו אכן ניתן להארכה. במובן זה, ייתכן שבהליך פלילי שבו מוגש כתב אישום, תידרש גם בקשה להארכת תוקפה של תעודת חיסיון מסוג זה עבור מידע מסוים. אולם, כאשר פוליטיקאית דנה ב'הליכים משפטיים' וב'כתב אישום', הציבור נוטה לפרש את המונח 'חיסיון' כמתייחס לחסינות אישית מפני העמדה לדין (כמו חסינות חברי הכנסת). בהקשר של חסינות אישית מפני העמדה לדין, אין 'תעודת חיסיון' שפג תוקפה ודורשת ארכה. במקרה של חבר כנסת, נדרש הליך מוגדר של הסרת חסינות על ידי הכנסת (לאחר בקשת היועץ המשפטי לממשלה) ורק לאחריו ניתן להגיש כתב אישום. לכן, השימוש במונח זה באופן המוצג בטענה, מטעה את הציבור לגבי אופן הפעולה של חסינות מפני העמדה לדין.