הטענה של שמחה רוטמן, כי אין הסמכה מפורשת בחוקי היסוד לדון בתוקפם, היא מדויקת מבחינה טקסטואלית. אין סעיף מפורש באף חוק יסוד המעניק לבית המשפט העליון (בג"ץ) סמכות לבטל או לפסול חוקי יסוד. יחד עם זאת, בג"ץ פיתח דוקטרינות משפטיות, בעיקר מאז פסק דין בנק המזרחי (1995) ומאוחר יותר בדיון על עילת הסבירות ו'חוק הלאום', שבאמצעותן הוא מפרש את סמכותו לקיים ביקורת שיפוטית על חוקי הכנסת ובמקרים מסוימים אף על חוקי יסוד, במיוחד במצבים של 'שימוש לרעה בכוח המכונן' או 'תיקון חוקתי שאינו חוקתי'. כלומר, בעוד שאין הסמכה מפורשת בחקיקה, בית המשפט בפועל רואה לעצמו את הסמכות לדון בנושא זה באמצעות פרשנות חוקתית. הטענה של רוטמן מתייחסת ספציפית ל'הסמכה מפורשת', ובמובן זה היא נכונה.