הטענה של גלעד קריב משקפת במדויק את תוכנן של הצעות חוק שעלו לדיון בכנסת בשנים האחרונות, במיוחד זו שהובילו חברי כנסת ממפלגת הציונות הדתית (כדוגמת הצעת חוק בתי דין רבניים של ח"כ שמחה רוטמן). הצעות חוק אלו נועדו להרחיב את סמכויות הבוררות הרבנית ולייצר "מסלול בוררות מועדף" עבור צדדים המעוניינים בכך. במתווה חקיקה כזה, אכן נכללים סעיפים המאפשרים גביית אגרות. יתרה מכך, זוהי פרקטיקה מקובלת בחקיקה הישראלית שהחוק הראשי קובע עקרונות כלליים ומסמיך את השר הרלוונטי (במקרה זה, השר לשירותי דת) לקבוע את סכומי האגרות המדויקים באמצעות תקנות, ולא לקבוע אותם ישירות בגוף החוק. לכן, הטענה שהאגרה אינה קבועה בחוק עצמו וכי שר הדתות הוא זה שיקבע אותה (בתקנות) היא עובדתית ונכונה בהקשר זה.