חוק הבוררות, תשכ"ח-1968, קובע כי פסק בוררות הוא סופי ומחייב את הצדדים. בניגוד להליכים משפטיים רגילים, אין ערכאת ערעור גבוהה יותר הבודקת את תוכן ההחלטה של הבורר לגופה. יחד עם זאת, סעיף 24 לחוק הבוררות מאפשר לבית המשפט המחוזי לבטל פסק בוררות בעילות ספציפיות ומוגבלות ביותר, כגון חריגה מסמכות, פגם מהותי בהליך, הפרת כללי צדק טבעי, או אם הפסק נוגד את תקנת הציבור. בקשה לביטול אינה ערעור על מהות ההחלטה, אלא בחינת תקינות הליך הבוררות. גם כאשר מדובר בבוררות המתבצעת על ידי בתי דין דתיים או גורמים דתיים, אם ההליך הוא בוררות (ולא הליך שיפוטי רגיל של בית הדין), חלות עליו עקרונות חוק הבוררות. על כן, הטענה שאין ערכאת ערעור גבוהה יותר על פסק בוררות היא נכונה במובן של אי-בחינה מחדש של ההכרעה לגופה.