הליך בוררות, הן אזרחי והן בתי דין רבניים הדנים בענייני ממון על דרך בוררות (דין תורה), מחייב את הסכמתם המפורשת של שני הצדדים. ללא הסכם בוררות (או 'שטר בוררות' בבתי דין רבניים), לא ניתן לכפות על אדם להשתתף בהליך בוררות, ובתי הדין אינם יכולים להוציא זימון מחייב לאדם שלא הסכים לכך. אדם נחשב 'סרבן דין תורה' רק אם סירב לקיים הסכם בוררות שעליו חתם מראש, או אם סירב לציית לפסק דין של בית דין רבני שניתן במסגרת סמכותו המוסכמת. אי הסכמה ראשונית להיכנס להליך בוררות אינה הופכת אדם לסרבן.