הטענה של גלעד קריב נכונה בעיקרה. הליכי בוררות אזרחיים פרטיים בישראל אינם מסובסדים ישירות על ידי המדינה. המשמעות היא שהצדדים לסכסוך נושאים בעלות המלאה של שכר הבורר וכל הוצאה נלווית אחרת. לעומת זאת, בתי הדין הדתיים, ובכללם בתי הדין הרבניים, הם חלק ממערכת המשפט הממלכתית. עלויות התפעול שלהם, לרבות שכר הדיינים והתשתית, ממומנות מתקציב המדינה. אף שבתי הדין הדתיים גובים אגרות עבור שירותיהם, העלות הכוללת לליטיגנטים בהם עשויה להיות נמוכה משמעותית מהעלות הכרוכה במימון בורר פרטי. לפיכך, קיים תמריץ כלכלי לפנות לפתרון סכסוכים בבתי הדין הדתיים על פני בוררות פרטית במסלול האזרחי.