הטענה מורכבת משני חלקים, ושניהם נכונים במהותם: ראשית, בנוגע למעורבות בג"ץ באתר מירון – בית המשפט העליון דן במשך שנים ארוכות בעשרות עתירות הקשורות לניהול, לבטיחות ולבעלות על מתחם קבר הרשב"י במירון. פסיקותיו והתערבויותיו של בג"ץ, שנועדו לאכוף חוק וסדר ולהגן על זכויות שונות, אכן יצרו מורכבות משפטית שהקשתה על המדינה להפקיע את המקום או לכפות "סדר חדש" כרצונה, במיוחד על רקע ריבוי הבעלויות והמחזיקים באתר. שנית, בנוגע לעדות בפני ועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון – ועדת החקירה אכן לא זימנה שופטי בית המשפט העליון למסור עדות, והם לא הופיעו בפניה. עובדה זו עולה בקנה אחד עם העיקרון של הפרדת רשויות ועצמאות הרשות השופטת, שבמסגרתו שופטים מכהנים לרוב אינם מוסרים עדות בפני ועדות חקירה.