התיאור של ארץ ישראל כ"שממה" במשך אלפיים שנים הוא שגוי. אף כי חלו תמורות דמוגרפיות וכלכליות משמעותיות בארץ לאורך ההיסטוריה, ובתקופות מסוימות הייתה דלילות יחסית באוכלוסייה בחלקים ממנה, מעולם לא הייתה שממה מוחלטת. לאורך כל התקופות – הרומית, הביזנטית, המוסלמית הקדומה, הצלבנית, הממלוכית והעות'מאנית – נשמרה רציפות של יישובים ואוכלוסיות מגוונות, כולל יהודים, שומרונים, נוצרים, מוסלמים ודרוזים. עדויות היסטוריות וארכיאולוגיות רבות, כמו גם רישומים עות'מאניים מהמאה ה-19, מפריכות את הטענה ומצביעות על קיום מאות כפרים, עיירות ופעילות חקלאית מתמשכת.