הטענה של יריב לוין מתייחסת למנגנון המוצע בחוק להארכת תקופות ודחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל), שנחקק בעקבות מלחמת 'חרבות ברזל'. חוק זה אכן מאפשר הארכת תוקף של אישורים רגולטוריים שונים, בתנאים מסוימים, לתקופה של עד תשעה חודשים נוספים, בצו ובאישור הממשלה וועדה בכנסת, וזאת עקב 'המצב המיוחד בעורף'. עם זאת, הסמכות להאריך את התוקף בצו ניתנה בחוק ל'שר הממונה' על החוק הרלוונטי, ולא לראש הממשלה באופן ישיר. ייתכן שבשלבי הצעה מוקדמים או בדיונים, הוצעה סמכות רחבה יותר לראש הממשלה, אך המנגנון הסופי שהתקבל בחוק מייחס את הסמכות לשרים.