הטענה של יואב קיש כי 'אנחנו נותנים לראשי הרשויות לבחור ולהחליט את מה שהם רוצים לעשות' בנוגע לחינוך המיוחד מגזימה באופן ניכר את היקף האוטונומיה של הרשויות המקומיות. מערכת החינוך המיוחד בישראל, המעוגנת בחוק החינוך המיוחד, היא מערכת ריכוזית למדי. משרד החינוך קובע את המדיניות הלאומית, תוכניות הלימודים, קריטריוני הזכאות והאפיון, ומסגרות התקציב. בעוד שלרשויות המקומיות יש אחריות מהותית ליישום המדיניות בשטח, ניהול המוסדות ומתן שירותים משלימים, הבחירות וההחלטות שלהן מתקבלות בתוך מסגרת מוגדרת ובהתאם להנחיות ובפיקוח המשרד. לא נמצאה עדות לרפורמה מהותית בתקופתו של השר קיש שהעניקה לרשויות חופש פעולה בלתי מוגבל בחינוך המיוחד. למעשה, במקרים רבים מתלוננות הרשויות דווקא על היעדר גמישות ותקציבים מספקים מצד הממשלה המרכזית.