הטענה מתייחסת לסעיף 54 לפקודת הראיות, הקובע כי בית משפט רשאי להרשיע נאשם על סמך עדות יחידה, גם אם אין לה סיוע (תוספת ראייתית), ובלבד שיפרט בהכרעת דינו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו. החלק השני של הטענה, המתאר את חובת הרישום של הנימוקים על ידי בית המשפט בהתבסס על 'אותות האמת' ו'כללים של הגעה לחקר אמת', תואם במדויק את רוח הסעיף והפרשנות המשפטית הנהוגה. באשר לחלק הראשון, המתייחס לעבירות לפי 'סימן ה' לפרק י' בחוק העונשין': סימן זה עוסק ב'שיבוש פרטיות מינית' (לדוגמה, פרסום תמונות או סרטונים מיניים ללא הסכמה). בניגוד לעבירות מין מסוימות אחרות (המפורטות בסעיפים 9 ו-10 לפקודת הראיות) הדורשות סיוע או חיזוק לעדות המתלונן/ת, לעבירות בסימן ה' אין דרישה ספציפית כזו. לכן, כלל סעיף 54, המאפשר הרשעה על בסיס עדות יחידה, חל עליהן, ומאפשר הרשעה ללא 'תוספת ראייתית' ספציפית מעבר לעדות עצמה, בכפוף לנימוק בית המשפט. על כן, הטענה כולה נכונה.