לאחר הקמת המדינה בשנת 1948, ישראל הטילה ממשל צבאי על האזרחים הערבים שנותרו בתחומה, אשר נמשך עד שנת 1966. בשנות ה-50, הממשל הצבאי אכן שלט באופן הדוק על כל תחומי החיים של האוכלוסייה הערבית, כולל חופש התנועה, בעלות על קרקעות, ופעילות פוליטית, באמצעות צווי סגירה, עוצר, ודרישת אישורי מעבר. המוכת'רים (ראשי הכפרים) שולבו לעיתים קרובות במערכת זו ושימשו כזרוע אכיפה של השלטונות, ובכך היוו חלק אינטגרלי ממנגנון השליטה של המדינה על החברה הערבית. מוסכם על מרבית ההיסטוריונים והחוקרים כי תקופה זו התאפיינה בדיכוי ובמערכת של כוח שהגבילה מאוד את זכויותיהם וחירויותיהם של האזרחים הערבים.