בישראל, תפקיד מדריך השיקום מוגדר לרוב באופן פונקציונלי ובמסגרת תוכניות שונות (בעיקר בתחום בריאות הנפש, על פי חוק שיקום נכי נפש בקהילה, התש"ס-2000), ודורש עמידה בתנאי סף וקבלת הכשרה ייעודית המפוקחת על ידי משרדי הממשלה הרלוונטיים (כגון משרד הרווחה והביטחון החברתי ומשרד הבריאות). עם זאת, בניגוד למקצועות מוסדרים אחרים (כמו עובדים סוציאליים, פסיכולוגים או אחים), אין חוק ספציפי או מערך תקנות אחיד וברור המגדיר באופן מקיף את המקצוע עצמו, את סמכויותיו, הכשרתו המקצועית או רישויו המרכזי. מרכז המחקר והמידע של הכנסת דן לאורך השנים בחוסר ההסדרה המקצועית והחוקית של תפקיד זה.