הטענה מורכבת משני חלקים: 'נתניהו הצליח לגייס את ארה"ב בדבר הזה' ו'בנושא הגרעיני, דחק את זה שנים אחורה'. החלק הראשון, לפיו נתניהו גייס את ארה"ב, נכון חלקית. נתניהו הוביל קו תקיף נגד הסכם הגרעין עם איראן (ה-JCPOA) משנת 2015. נאומו בפני הקונגרס האמריקאי והצגת 'ארכיון הגרעין' האיראני צוטטו כגורמים שהשפיעו על החלטת הנשיא דונלד טראמפ לפרוש מההסכם ב-2018 ולהטיל סנקציות מחדש. גם בימים אלה (מאי 2026), נתניהו וטראמפ מציגים תיאום עמדות בנוגע לדרישה לפירוק תוכנית הגרעין האיראנית. עם זאת, החלק השני של הטענה, שתוכנית הגרעין נדחקה 'שנים אחורה', מטעה. אמנם פרישת ארה"ב מההסכם והסנקציות ככל הנראה יצרו קשיים לאיראן, אך בפועל, לאחר פרישת ארה"ב, איראן הגבירה את הפרותיה להסכם, כולל העשרת אורניום בכמות גדולה בהרבה מהמותר והתקנת צנטריפוגות מתקדמות. נתניהו עצמו הצהיר ביולי 2025 כי 'עיכבנו את תכנית הגרעין האיראנית בעשור', וב יוני 2025 אף טען כי 'הורדנו לטמיון את תוכנית הגרעין האיראנית' בהקשר למבצע 'עם כלביא'. אולם, דיווחים עכשוויים (מאי 2026) מצביעים על כך שתוכנית הגרעין האיראנית עדיין מהווה איום משמעותי, ומתקיימים מגעים דחופים בין ארה"ב לאיראן בניסיון להגיע להבנות, הכוללות דיון על הקפאת תוכנית הגרעין ופינוי מלאי האורניום המועשר. גורמים ישראליים אף מביעים דאגה מכך שהאיראנים מנסים 'למשוך זמן' וכי אם האורניום המועשר לא יוצא מאיראן, המצב עלול להיחשב ל'כישלון אחד גדול'. לפיכך, למרות השפעת נתניהו על מדיניות ארה"ב, הטענה שהתוכנית נדחקה שנים אחורה באופן משמעותי וכוללני אינה מדויקת, לנוכח התקדמותה של איראן בתחום העשרת האורניום והחשש המתמשך מהיכולות הגרעיניות שלה.