הטענה של אלעזר שטרן מציגה מספרים גדולים ומצטברים של משאיות סיוע וחומרים (מזון, מלט, ברזל, ציוד תשתיות, חצץ) שנכנסו לרצועת עזה "בתקופה של נתניהו". תקופה זו מתייחסת לכהונותיו הארוכות של בנימין נתניהו כראש ממשלה (בין 2009-2021 ו-2022 ואילך). נתונים מצטברים ממקורות כמו מתפ"ש (מתאם פעולות הממשלה בשטחים) וארגוני או"ם אכן מראים כי מאות אלפי משאיות של מגוון סחורות, כולל מזון וחומרי בניין, נכנסו לרצועה לאורך שנים ארוכות אלו, כדי לענות על צרכי האוכלוסייה האזרחית ופרויקטי שיקום. לדוגמה, עשרות אלפי משאיות נכנסות לעזה מדי שנה. לכן, המספרים המצטברים שהוצגו על ידי שטרן הם בהחלט בטווח הסביר עבור סך הסחורות שנכנסו לרצועה. עם זאת, החלק המטעה והמהותי בטענה הוא שהסחורות הללו "מעבירים להם [לחמאס]". ישראל מאפשרת הכנסת סיוע הומניטרי וסחורות אזרחיות לתושבי רצועת עזה, לרוב באמצעות ארגונים בינלאומיים ובתיאום (למשל, מנגנון השיקום לעזה לאחר מבצע צוק איתן). בעוד שחמאס, כגוף השולט ברצועה, שולט על שטחה ועשוי לסטות או לנצל חלק מהמשאבים, הטענה מרמזת על העברה ישירה ומכוונת של ישראל לחמאס עצמו, ולא סיוע לאוכלוסייה האזרחית, ובכך היא מציגה תמונה מסולפת של מנגנוני הסיוע והמטרות שלהם.