לפני תיקון חוק חסינות חברי הכנסת בשנת 2005, היתה קיימת 'חסינות דיונית' שחייבה את הכנסת להסיר את חסינותו של חבר כנסת כדי שניתן יהיה להעמידו לדין פלילי. התהליך אכן כלל פנייה לוועדת הכנסת, אשר דנה בבקשה והמליצה למליאת הכנסת אם להסיר את החסינות. מליאת הכנסת היא זו שקיבלה את ההחלטה הסופית. התיאור של דוד אמסלם תואם במדויק את הנוהל שהיה קיים 'פעם', כפי שציין בטענתו. לאחר תיקון החוק ב-2005, המצב השתנה וחבר הכנסת הוא זה שצריך לבקש חסינות מהכנסת, ולא התביעה צריכה לבקש את הסרתה.