איסר הראל כיהן כראש השב"כ בין השנים 1948-1952. במהלך תקופה זו, השב"כ הופקד על ביטחון הפנים ופיקח על פעילותם של גורמים פוליטיים שונים שנחשבו לאיום על המדינה הצעירה. תיעוד היסטורי וספרות מחקרית מאשרים כי השב"כ עקב באופן פעיל אחר אנשי ארגונים ימניים כמו הלח"י (לוחמי חרות ישראל) ומפלגת חירות (שמקורם באצ"ל), וכן אחר אנשי המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י). מעקב זה נבע מחשש לחבלה פוליטית ולאתגרים לסמכות המדינה, במיוחד על רקע המתיחות הפוליטית של שנותיה הראשונות של ישראל והמלחמה הקרה.