הטענה כי לחבר כנסת יש חסינות באופן אוטומטי נכונה חלקית ומטעה. קיימים שני סוגי חסינות לכנסת בישראל: חסינות עניינית (או דיונית) וחסינות מהותית (או אישית). חסינות עניינית מגנה על חבר הכנסת מכל אחריות פלילית או אזרחית על פעולות שבוצעו במסגרת תפקידו כחבר כנסת (כגון נאומים, הצבעות, הצעות חוק). חסינות זו אכן ניתנת באופן אוטומטי וקבועה. לעומת זאת, חסינות מהותית, שמגנה על חבר כנסת מפני העמדה לדין פלילי על עבירות שביצע מחוץ למילוי תפקידו, אינה ניתנת באופן אוטומטי. מאז תיקון חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם משנת 2005, חבר כנסת שביצע עבירה פלילית נדרש לבקש מהכנסת להעניק לו חסינות, והכנסת צריכה לאשר זאת, לרוב לאחר דיון בוועדת הכנסת. ללא אישור כזה, החסינות אינה עומדת לו. דוד אמסלם אינו מציין לאיזה סוג חסינות כוונתו, אך השימוש במונח 'אוטומטי' באופן גורף עלול להטעות את הציבור לחשוב שחברי כנסת חסינים באופן גורף מכל דין.