הפוליטיקאית מטי צרפתי הרכבי טענה כי "לא קיימת בעולם כולו מדינה דמוקרטית אמיתית שבה בתי דין דתיים מבצעים בוררויות אזרחיות על פי דין דתי". טענה זו אינה מדויקת, שכן במרץ 2026, הכנסת בישראל אישרה חוק המרחיב את סמכויות בתי הדין הרבניים ובתי הדין השרעיים - שהם מוסדות שיפוטיים ממלכתיים - לדון ולפסוק כבוררים בעניינים אזרחיים, וזאת על פי הדין הדתי (הלכה או שריעה), ובלבד שכל הצדדים מעורבים בהליך בהסכמה. חוק זה מעניק למעשה סמכות שיפוטית דתית, הנתמכת על ידי המדינה, על מגוון נושאים אזרחיים כמו סכסוכי עבודה, חוזי שכירות וסכסוכים כספיים. ארגונים כמו המכון הישראלי לדמוקרטיה מתארים מצב זה כ"מצב חריג ביותר" ביחס למדינות דמוקרטיות אחרות בעולם, שכן במדינות אלו, בוררות דתית מתבצעת לרוב במסגרות פרטיות בלבד וללא מעמד רשמי מטעם המדינה, ובכפוף לדינים אזרחיים. בארצות הברית ובבריטניה, למשל, בתי דין דתיים (כגון בתי דין רבניים, בתי דין שרעיים ופנלים נוצריים) פועלים כגופי בוררות או גישור פרטיים לעניינים אזרחיים, ואכיפת החלטותיהם נגזרת מעקרונות חוקי בוררות אזרחיים ולא מדין דתי מחייב מטעם המדינה, ונתונה לפיקוח בתי משפט אזרחיים. לפיכך, הטענה שאין מדינה דמוקרטית שבה בתי דין דתיים מבצעים בוררויות אזרחיות על פי דין דתי אינה נכונה לאור המצב המשפטי העדכני בישראל.