הטענה כי ישנם עשרות כפרים בנגב שלא מופיעים במפות התקציביות של הממשלה, וחסרים תכנון, תקצוב והכרה, נכונה. על פי נתונים עדכניים, קיימים בנגב כ-35 כפרים בדואים בלתי מוכרים, המאכלסים כ-100,000 תושבים. כפרים אלו אינם מוכרים רשמית על ידי המדינה, ולכן אינם נכללים במפות התכנוניות ובתקציבי הממשלה. כתוצאה מכך, הם סובלים ממחסור חמור בתשתיות בסיסיות כמו מוסדות חינוך, מרפאות, כבישים סלולים, חיבור למים וחשמל, מערכות ביוב ופינוי אשפה. המדינה אף לא ביצעה עבורם תכנון או השקיעה בפיתוחם, וכל בנייה בהם נחשבת בלתי חוקית. הבעיה של אי-הכרה ואי-תכנון של כפרים אלו נמשכת, ומהווה נושא לדיונים ולהצעות הסדרה ממשלתיות עד לשנת 2026.