הצעת חוק עונש מוות למחבלים (התשפ"ו-2026) אושרה בכנסת בקריאה שנייה ושלישית ב-30 במרץ 2026, בסמוך לתאריך הציטוט. הצעת החוק כוללת שני מסלולים להטלת עונש מוות: אחד לבתי המשפט הצבאיים ביהודה ושומרון, והשני לבתי המשפט האזרחיים בישראל. 1. **לגבי מחבלים ערבים ממזרח ירושלים:** סעיף החוק המתייחס ליהודה ושומרון קובע עונש מוות ל"תושב האזור (למעט אזרח ישראלי או תושב ישראל)". היות שתושבי מזרח ירושלים הם לרוב בעלי מעמד של "תושבי ישראל", סעיף זה אינו חל עליהם. הם היו נשפטים בבתי משפט אזרחיים בישראל, שם תנאי החלת עונש המוות (כפי שיוסבר בהמשך) מקשים על החלתו על טרוריסטים יהודים, ועל פי ביקורות, כוונה זו מתרחבת גם למקרים אחרים. לפיכך, הטענה שלא יחול על מחבלים ערבים ממזרח ירושלים היא נכונה ביחס לחלק הספציפי של החוק הנוגע ליהודה ושומרון. 2. **לגבי טרוריסטים מעזה:** חברת הכנסת מירב כהן צוטטה ב-31 במרץ 2026 באומרה כי החוק "חל רק על ערבים מיו"ש, והנוח'בות הגיעו בכלל מעזה", וכי הצעת החוק "לא חלה על נוח'בות". כמו כן, האגודה לזכויות האזרח בישראל ציינה כי החוק "לא יחול על מחבלי הנוח'בה, והם יישפטו על פי חוק אחר שייוחד להם" וכי החוק "יחול רק על עבירות שיבוצעו לאחר שהחוק ייכנס לתוקף". לכן, הטענה כי החוק לא יחול על טרוריסטים מעזה, במיוחד אלה הקשורים לאירועי ה-7 באוקטובר, נכונה על פי הפרשנות המקובלת. 3. **לגבי טרוריסטים יהודים:** החוק בבתי המשפט האזרחיים בישראל קובע עונש מוות למורשע ברצח בנסיבות טרור שנעשה "מתוך מטרה לשלול את קיומה של מדינת ישראל". המכון הישראלי לדמוקרטיה וגופים נוספים קבעו כי ניסוח זה נועד להדיר בפועל טרוריסטים יהודים, שכן קשה למצוא מקרים בהיסטוריה של טרור יהודי שבו המטרה הייתה "למנוע את תקומת העם היהודי בארצו". ארגון Human Rights Watch אף ציין כי החוק "יוחל בעיקר, אם לא רק, על פלסטינים". כל אלה מצביעים על כך שהחוק מנוסח באופן מפלה ואינו מיועד לחול על טרוריסטים יהודים בפועל. לכן, הטענה כי החוק לא יחול על טרוריסטים יהודים היא נכונה בהתבסס על ניתוח כוונת החוק ופרשנותו המשפטית. לסיכום, טענת הפוליטיקאי בדבר היעדר תחולת חוק עונש המוות על הקבוצות שהוזכרו נתמכת על ידי ניתוחים משפטיים וביקורות שהתפרסמו בסמוך לאישור החוק.