הטענה כי 'חברותינו... נאבקו על עבודה עברית, יחד איתם הפכו את הלשון העברית ללשון מדוברת, ויחד איתם ייסדו וטיפחו, הקבוצה והקיבוץ והמושב' משקפת נאמנה את העובדות ההיסטוריות. המאבק למען עבודה עברית היה יסוד מרכזי בהתיישבות הציונית ובתנועת העבודה, במיוחד בתקופת העלייה השנייה והשלישית. החייאת השפה העברית מלשון כתובה ללשון מדוברת היא תהליך ייחודי ומוכח שהתרחש בארץ ישראל בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, בהובלת אליעזר בן-יהודה ובשיתוף פעולה רחב של היישוב. הקבוצה, הקיבוץ והמושב היו צורות התיישבות חלוציות ומרכזיות בבניין הארץ, שהתפתחו והתבססו בעשורים הראשונים של המאה ה-20. נשים מילאו תפקיד פעיל ומשמעותי בכל אחד מהתחומים הללו, כולל עבודה חקלאית, הקמת מוסדות חינוך עבריים ופיתוח צורות ההתיישבות השיתופיות והקומונליות.