העלייה השנייה (1904–1914) אכן התאפיינה בפעולות וברעיונות שהפכו לציר מרכזי בעיצוב היישוב היהודי בארץ ישראל. 'כיבוש העבודה' היה אידיאולוגיה מרכזית שקראה להעסיק פועלים יהודים בענפי העבודה השונים, במיוחד בחקלאות, במקום פועלים ערבים. פעולה זו הייתה חלק מחזון בניית הארץ והתבססות על עבודה עברית. 'התיישבות עובדת' הייתה ביטוי מעשי לשאיפה זו, כאשר עולי העלייה השנייה הקימו יישובים חקלאיים חדשים המבוססים על עבודה עצמית ושיתופיות. 'ייסוד הקבוצה', כדוגמת דגניה, שהייתה צורת התיישבות שיתופית וקומונלית, נחשב לאחד מהחידושים המרכזיים של העלייה השנייה והיווה פתרון לקשיי התעסוקה וההתמודדות עם תנאי החיים הקשים. בנוסף, אישי העלייה השנייה ומנהיגיה, שרבים מהם היו סופרים והוגי דעות, הטביעו חותם עמוק על התרבות והספרות העברית, שיצרה ביטויים לאידיאולוגיה ולחוויות של התקופה, כולל מוטיבים של עבודה וחלוציות.