יהושע בן גמלא, שכיהן ככהן גדול בסוף תקופת בית שני (המאה הראשונה לספירה), נודע בעיקר בזכות תקנותיו הקובעות חינוך חובה לילדים מגיל שש או שבע, והקמת בתי ספר ומורים בכל עיר ועיר. מטרתו הייתה להבטיח חינוך יסודי לכלל, אך אין כל תיעוד במקורות היסטוריים, כגון המשנה או התלמוד (מסכת בבא בתרא כא ע"א), המייחסים לו אמירה לפיה דבר מסוים "לגמרי יכולה להיות משלימה להשכלה, לעבודה". הניסוח והקונספט של "השלמה להשכלה, לעבודה" הם מודרניים ולא תואמים את לשון התקופה או את ההקשר של תקנותיו של יהושע בן גמלא, שהתמקדו בהנחת יסודות החינוך ולא בהשלמות למסלולים חינוכיים או מקצועיים עכשוויים.