על פי דוחות עדכניים ממקורות כמו הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומשרד התקשורת מ-2025 ו-2026, למרות שיעורי חדירה גבוהים של אינטרנט בישראל, עדיין קיימת אוכלוסייה לא מבוטלת ללא גישה. כ-7% ממשקי הבית בישראל, המונים מאות אלפי אזרחים, אינם מחוברים לאינטרנט, או שחיבורם אינו מספק לצרכים יומיומיים וחינוכיים. הפער בולט במיוחד בקרב האוכלוסייה הערבית, החרדית, ובאזורי הפריפריה, שם חסמים כמו יוקר המחיה, היעדר תשתיות מתאימות, או חוסר בציוד קצה מונעים גישה. מצב זה פוגע ביכולתם של ילדים רבים ממשפחות אלו להשתתף בלמידה מרחוק ולגשת למידע ושירותים חיוניים. לכן, הטענה כי 'הרבה אנשים והרבה ילדים שהם אזרחי המדינה, לא יכולים להתחבר לאינטרנט' היא נכונה ומשקפת מציאות מתמשכת של פער דיגיטלי.