הטענה לפיה במערכת המשפט העולמית אין חוקים שחלים רק על חלק קטן מאזור היא שגויה. דיני המשפט הבינלאומי מכילים דוגמאות רבות לחוקים, אמנות והסכמים החלים על אזורים גיאוגרפיים מוגבלים או על סיטואציות ספציפיות בתוך אזורים. לדוגמה, אמנות בינלאומיות רבות הן דו-צדדיות או אזוריות ונוגעות לנושאים כגון גבולות, משאבי טבע משותפים (כמו נהרות או ימות), או שיתופי פעולה כלכליים בין מספר מצומצם של מדינות, והן חלות רק על הטריטוריות הרלוונטיות של המדינות החברות. בפרט, דיני הלחימה (המשפט ההומניטרי הבינלאומי) חלים באופן מובהק על אזורים הנתונים לסכסוך מזוין או לכיבוש צבאי, ותחולתם מוגבלת לאותם שטחים וליחסים בין הצדדים הלוחמים או הכובשים והנכבשים בהם. דוגמה לכך היא אמנת ז'נבה הרביעית בדבר הגנת אזרחים בימי מלחמה, החלה באופן ספציפי באזורים כבושים. מכאן, חוקים רבים אכן חלים רק על 'חלק קטן מאזור' בהקשר בינלאומי.