הטענה מציגה תמונה חלקית ומטעה של החוק. בישראל, צו הרחבה בדבר השתתפות המעסיק בהוצאות נסיעה קובע כי מעסיקים חייבים להחזיר לעובדים את הוצאות הנסיעה בפועל מביתם למקום עבודתם ובחזרה. סכום ההחזר מבוסס על התעריף המוזל ביותר בתחבורה הציבורית (למשל, כרטיס 'חופשי-חודשי'), ועד לתקרה יומית מסוימת. אם עובד זכאי להנחה בתחבורה הציבורית (לדוגמה, בשל מגורים בפריפריה, גיל או סטטוס אחר), המעסיק מחזיר לו את המחיר ה'אמיתי' שהעובד שילם לאחר קבלת ההנחה – ולא מספק לו הנחה של 50% בעצמו. כמו כן, אם העובד אינו זכאי להנחה, המעסיק מחזיר את המחיר המלא ששילם העובד, ולא 'נותן' לו את המחיר המלא. המעסיק מחזיר את הכסף ששולם, אינו מעניק את ההנחה בעצמו ואינו מכסה את מלוא העלות אם העובד קיבל הנחה.