קטי קטרין שטרית טוענת כי 15% מהטיפולים לילדים, כולל 30% מהטיפולים הפסיכולוגיים ו-29% מהטיפולים של קלינאיות תקשורת, ניתנים ב'אופן הזה'. הבעיה המרכזית בטענה היא שחסר בה מידע מהותי על מהו אותו 'אופן' מתן טיפול שאליו מתייחסים האחוזים הללו. ללא הקשר זה, לא ניתן לאתר נתונים רשמיים או אמינים שיתמכו או יפריכו את הסטטיסטיקה הספציפית שהוצגה. חיפוש אחר נתונים אלה בהקשר כללי של שירותי בריאות לילדים בישראל לא העלה התאמה מדויקת לאחוזים אלה הקשורים לשיטת טיפול ספציפית.