הסכמי אוסלו, ובפרט הסכם אוסלו ב' משנת 1995, הגדירו את חלוקת השליטה בשטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה לאזורים A, B ו-C. באזורים המסווגים כ-A, הועברה השליטה האזרחית והביטחונית המלאה לידי הרשות הפלסטינית, וישראל הסיגה את כוחותיה. אזורים אלו כוללים את כל הערים הפלסטיניות הגדולות (לדוגמה, רמאללה, שכם, בית לחם ויריחו), הנחשבות כבעלות חשיבות אסטרטגית בשל מיקומן, גודל אוכלוסייתן והשפעתן על הסביבה. לכן, הטענה כי ישראל ויתרה על השליטה במקום אסטרטגי היא נכונה בהקשר של הסכמי אוסלו, שכן שליטה מלאה על ערים אלו אכן הועברה.