הטענה של עודד פורר משקפת קונצנזוס רחב בקרב היסטוריונים, סוציולוגים, ופעילים חברתיים בישראל, כי במשך עשורים ארוכים, ובמיוחד בשנותיה הראשונות של המדינה, נרטיב יהדות המזרח, תרבותה, היסטורית הגירתה וקשיי קליטתה, לא זכו לייצוג הולם בזיכרון הלאומי הדומיננטי, בתוכניות לימודים, ובמוסדות התרבות. נושא זה היה בלב שיח ציבורי ואקדמי במשך שנים, והוביל למאבקים לתיקון העוול ההיסטורי. בעוד שבעשורים האחרונים נעשו צעדים לשיפור המצב, כמו חקיקת חוק יום היציאה והגירוש מ-2014, והכנסת תכנים נוספים למערכת החינוך, הקביעה שהסיפור 'לא קיבל את המקום הראוי לו במשך שנים רבות' נכונה.