הטענה של גדי איזנקוט מכילה מספר מרכיבים: ראשית, בנוגע למספר השופטים: כיום חסרים ארבעה שופטים בבית המשפט העליון. בנוסף, שישה שופטים נוספים צפויים לפרוש בין השנים 2027 ל-2031, כך שבסך הכל יתפנו עשרה תקנים. לכן, המספר 'עשרה שופטי עליון' רלוונטי לטווח הזמן הבינוני-ארוך, אך לא לטווח קצר ומידיי כפי שמשתמע מהטענה. שנית, בנוגע ל'טווח זמן קצר': למרות המחסור בשופטים, הוועדה לבחירת שופטים מצויה בקיפאון והשר יריב לוין מסרב לכנס אותה למינוי שופטים לעליון, וזאת בציפייה לשינוי הרכבה. לכן, האמירה שהמינויים יתבצעו 'בטווח זמן קצר' אינה מדויקת למצב הנוכחי של קיפאון. שלישית, בנוגע לבחירה 'על ידי פוליטיקאים, במטרה לשנות את השיטה': חוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים אכן עבר בכנסת (אך תוקפו מותנה באישור בג"ץ וייכנס לתוקף רק מהכנסת הבאה), שמטרתו להעניק רוב לקואליציה בוועדה, ובכך להגביר את ההשפעה הפוליטית על בחירת השופטים. מטרת השינוי בהרכב הוועדה היא אכן לשנות את השיטה ולגוון את ההרכב האידיאולוגי של בית המשפט העליון, כחלק מהרפורמה המשפטית. לסיכום, בעוד הכוונה הפוליטית להגביר את השליטה על מינוי שופטים ולשנות את המערכת נכונה, ומספר המשרות שיתפנו בעתיד אכן עשוי להגיע לעשרה, לוח הזמנים למינוי עשרה שופטים 'בטווח זמן קצר' אינו משקף את המציאות הנוכחית של קיפאון והמתנה לשינויים עתידיים.