ולדימיר בליאק מציין שלוש הטבות שחלקים נרחבים מהחברה החרדית אכן מקבלים: הנחות בארנונה, תקציבי ישיבות והנחות במעונות יום. הטבות אלו ניתנות בדרך כלל על בסיס קריטריונים סוציו-אקונומיים (הכנסה, גודל משפחה) או כתמיכה במוסדות תורניים, ולכן משפחות חרדיות רבות אכן זכאיות להן. עם זאת, השימוש במונח 'משתמטים' לתיאור מקבלי ההטבות מטעה, שכן רוב הגברים החרדים שאינם משרתים בצבא עושים זאת במסגרת פטור או דחיית שירות רשמיים ('תורתו אומנותו'), ולא כ'משתמטים' במובן המשפטי של אי-התייצבות לצו גיוס. ההטבות אינן מוענקות על בסיס היותם 'משתמטים' אלא בשל עמידה בקריטריונים כלליים ששכיחים בחברה החרדית. בנוסף, הקביעה שאלו 'שלוש ההטבות הכי גדולות' היא סובייקטיבית וקשה לאימות ללא ניתוח כלכלי מקיף של כלל ההטבות הניתנות לאוכלוסיות שונות.