הטענה של גדעון סער מתייחסת ל'תקיפות חסרות עילה של המשטר נגד איחוד האמירויות הערביות'. סביב תאריך הציטוט (5 במאי 2026) ובחודשים שקדמו לו, אכן התרחשו אירועים שניתן לפרשם כתקיפות דיפלומטיות או התערבויות שנויות במחלוקת. במרץ 2026, פורסם בישראל כי איחוד האמירויות תקפה מטרות איראניות, דיווח שהוכחש על ידי האמירויות ועורר זעם באבו דאבי על 'ההתנהלות הישראלית ואופי התדרוכים שיוצאים מירושלים', שלטענת גורם אמירתי 'אינם מסייעים למאמץ האזורי ועלולים לגרום לנזק ליחסים'. התנהלות זו, הכוללת פרסומים שישראל ייחסה לאמירויות ללא תיאום או אישור, יכולה להיחשב כ'תקיפות' דיפלומטיות או התערבות 'חסרת עילה' כפי שנתפסה על ידי האמירויות. בנוסף, במאי 2026 פורסמה הודעה מלשכת ראש הממשלה בישראל על ביקור חשאי של בנימין נתניהו באיחוד האמירויות, אך משרד החוץ האמירתי מיהר להכחיש את הדיווח, מה שמעיד על חיכוך דיפלומטי. כמו כן, סוכנות הידיעות האיראנית 'טסנים' דיווחה במאי 2026 על טענות שמקור צבאי מאשר כי ישראל ביצעה מתקפות כטב"מים נגד איחוד האמירויות במסגרת 'מבצעי דגל כוזב' במטרה 'להתגרות' בהן. עם זאת, יש לציין כי במקביל התקיים גם שיתוף פעולה ביטחוני הדוק בין המדינות, במיוחד סביב מבצע 'שאגת הארי' נגד איראן, שכלל סיוע ישראלי בהגנה אווירית וביקורים חשאיים של בכירים ישראלים באמירויות. מורכבות היחסים, הכוללת גם שיתוף פעולה הדוק וגם חיכוך דיפלומטי ותלונות מצד האמירויות על התנהלות ישראלית, מובילה לפסק הדין 'חצי אמת', שכן אמנם לא מדובר בתקיפות צבאיות מוכחות מצד ישראל (למעט הטענה האיראנית שאינה מאומתת ממקורות נוספים), אך היו 'תקיפות' דיפלומטיות ופרסומים שישראל נקטה ונתפסו כחסרי עילה ופוגעניים על ידי איחוד האמירויות.