הטענה של יריב לוין מורכבת משני חלקים: האחד, התייחסות לאמירה ש'אין מחאה אפקטיבית ללא הפרעה לסדר הציבורי', והשני, האשמה במתן לגיטימציה לאלימות וסרבנות הנושאת באחריות ישירה. בדיקה מראה כי האמירה 'אין מחאה אפקטיבית ללא הפרעה לסדר הציבורי' אכן מיוחסת ליועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה. אמירה זו זכתה לתהודה ולביקורת רבה, ורבים בתקשורת ובפוליטיקה פירשו אותה כמתן הצדקה מסוימת להפרעות סדר במסגרת מחאה. אולם, החלק השני בטענתו של לוין, לפיו אמירה זו 'נתנה לגיטימציה לאלימות הקשה ולסרבנות של מפגיני השמאל, ונושאת גם היא באחריות ישירה לאלימות המשתוללת', הוא פרשנות סובייקטיבית והאשמה פוליטית. אמירתה של היועמ"שית לא קראה מפורשות לאלימות או לסרבנות, אלא התייחסה לאופי של מחאה אפקטיבית. ההקשר שבו היא נאמרה עלול להיות מפורש בדרכים שונות. לפיכך, בעוד שעצם האמירה ניתנת לאימות, ההשלכות והאחריות המיוחסות לה על ידי יריב לוין הן בגדר דעה ואינן טענה עובדתית שניתן לאמת או להפריך באופן מוחלט.