הטענה של חברת הכנסת מיכל שיר סגמן מורכבת משני חלקים: 1) ראש הממשלה בנימין נתניהו היה הראשון שזיהה את איום רחפני הנפץ, ו-2) היועצת המשפטית לממשלה מנעה ממערכת הביטחון לייצר מענה לאיום זה. לגבי הטענה שנתניהו היה הראשון שזיהה את האיום, זוהי קביעה שקשה לאמת או להפריך באופן אובייקטיבי, שכן מידע מודיעיני על איומים נדון באופן שוטף בדרגים ביטחוניים ופוליטיים רבים, ולא ניתן לייחס זיהוי ראשוני באופן חד משמעי לאדם יחיד. עם זאת, החלק המרכזי והחמור יותר בטענה, לפיו יועצת משפטית לממשלה (בין אם גלי בהרב-מיארה או קודמיה בתפקיד) מנעה "לפני שנים" ממערכת הביטחון לייצר מענה לאיום רחפני הנפץ, אינו נתמך בשום דיווח פומבי, מסמך רשמי או תחקיר עיתונאי מהימן. התערבות כה דרמטית ובעלת השלכות קריטיות של היועצת המשפטית באופן שימנע מענה לאיום ביטחוני משמעותי הייתה בוודאי עולה לדיון ציבורי נרחב ומתועד היטב. בהיעדר כל תימוכין לטענה זו, היא אינה נכונה.