לאחר מאורעות תרפ"ט (1929), בהם נרצחו יהודים רבים ברחבי ארץ ישראל, ממשלת בריטניה מינתה ועדות חקירה. על בסיס ממצאיהן, ובמיוחד דו"ח הופ-סימפסון, פורסם באוקטובר 1930 'הספר הלבן של פספילד' (Passfield White Paper). מסמך זה אכן קבע הגבלות משמעותיות על העלייה היהודית לארץ ישראל, קישר אותה מפורשות לכושר הקליטה הכלכלי, והטיל סייגים על רכישת קרקעות על ידי יהודים במטרה להגן על האוכלוסייה הערבית. מנקודת מבט ציונית, מהלכים אלה נתפסו כהפרה של הצהרת בלפור ורוח המנדט, וכניסיון למנוע את התפתחות הבית הלאומי היהודי תוך התייצבות לצד הדרישות הערביות, ובכך תומכים בטענתו של אבי מעוז.