הסכם מסגרת היסטורי בין ישראל ללבנון אכן נחתם ב-26 ביוני 2026, בתיווך ארה"ב, ומטרתו להביא ליציבות בגבול ולפירוק ארגונים חמושים שאינם מדינתיים בלבנון. ההסכם קובע כי לבנון תפעל להשבת ריבונותה המלאה על שטחה באמצעות פירוק נשקם של ארגונים חמושים, וישראל מצידה הצהירה כי אין לה שאיפות טריטוריאליות בלבנון. עם זאת, מזכ"ל חיזבאללה, נעים קאסם, תקף את ההסכם וכינה אותו 'משפיל ומביש', והצהיר כי הארגון ימשיך בלחימה כל עוד ישראל פועלת בשטח לבנון. דיווחים מצביעים על הפגנות בלבנון נגד ההסכם ואף אזהרות מצד גורמים בחיזבאללה כי הוא עלול להוביל למלחמת אזרחים. בעוד שמנהיגי לבנון הביעו כוונה לחזק את הריבונות המדינתית ולהגביל את חיזבאללה, קיים פער משמעותי בין ההצהרות למציאות בשטח, שכן ממשלת לבנון טרם נקטה צעדים מעשיים לפירוק הארגון מנשקו. כמו כן, ישראל מצהירה כי תמשיך להחזיק בנוכחות צבאית בדרום לבנון כל עוד חיזבאללה לא יפורק מנשקו, מה שמעיד כי הארגון עדיין נחשב לכוח צבאי משמעותי. לפיכך, הטענה כי חיזבאללה הגיע לשפל חסר תקדים צבאית ומדינית אינה נתמכת במלואה על ידי העובדות, שכן הארגון עדיין פעיל, חמוש, מתנגד להסכם ומהווה אתגר משמעותי.