הצעת חוק יסוד: לימוד תורה אושרה בקריאה ראשונה בכנסת ב-1 ביולי 2026, ומטרתה לעגן את לימוד התורה כערך יסוד ולהעניק ללומדי תורה מעמד מיוחד שישווה אותם למשרתים בצה"ל, תוך מתן פטור מגיוס לתלמידי ישיבות. בתגובה, משרד האוצר, באמצעות פקידיו ויועציו המשפטיים, פרסם חוות דעת ואזהרות חריפות נגד החוק בימים הסמוכים למועד אמירת הטענה (1 ביולי 2026). האוצר הזהיר כי החוק צפוי לעלות למשק מאות מיליארדי שקלים, להגדיל את נטל המילואים על שאר האוכלוסייה, לפגוע בחוסן הכלכלי והביטחוני של ישראל, ובטווח הארוך אף להוביל להעלאת מסים בשיעור של 16%. אזהרות אלו, המובעות בפומבי וכוללות נתונים ותחזיות, מהוות למעשה 'קמפיין תבהלה' במובן של הצגת השלכות שליליות חמורות במטרה למנוע את העברת החוק. לפיכך, הטענה כי פקידי האוצר מנהלים קמפיין כזה היא נכונה עובדתית. עם זאת, חלקו השני של הציטוט, המאפיין את הקמפיין כ'מבוסס על תעמולה שקרית, נתונים מופרכים והפחדות חסרות יסוד', הוא פרשנות סובייקטיבית וטענה רטורית מצד אריה דרעי. בעוד שקיימת מחלוקת פוליטית סביב הערכות האוצר, ואף חברי כנסת אחרים (כמו אורי מקלב) כינו את חוות הדעת 'הזיות, הסתה ושקר', אין אימות עובדתי ניטרלי לכך שטענות האוצר הן בהכרח שקריות או מופרכות באופן מוחלט. לכן, בעוד שפעולת ההתנגדות של האוצר מאומתת, אופייה המדויק כ'שקרי' או 'מופרך' נותר בגדר דעה סובייקטיבית במסגרת הוויכוח הפוליטי.